פנחס שדה בתל אביב

פנחס שדה בתל אביב גבריאל בן שמחון היה יום סגריר ביפו ויום סגריר בליבו. אחת לכמה חדשים האופק נראה לו שחור, לא רואה מה הלאה ובשביל מה כדאי לחיות. כהרגלו בתקופה כזאת הוא מסתגר בתוכו, כעוס ולא מחליף מילה עם אף אחד מבני המשפחה ומפני שאין לו למי ללכת, אביו מת לא מזמן וכן גם אחיו ואילו ילדיו עדיין צעירים מכדי להושיט לו יד, נותר ממש לבד. אותו יום החליט בכל זאת להוציא את עצמו לבד מהמועקה, עשה מאמץ נפשי, נכנס לאמבטיה, התגלח, התקלח, התבשם, אכל ארוחת בוקר טובה מהרגיל, ירד מהבית, ועלה על אוטובוס לתל אביב. בלי שתכנן מצא את עצמו בחנות הבגדים "פולגת" לעודפים סוג ב', קנה לו מעיל ימאים שחור וארוך ולבש. הביט בזכוכית של חלון ראווה וראה את שערו מתנפנף ברוח, זורח סביב ראשו כהילה, במעיל הארוך הוא נראה יותר גבוה ויותר זקוף והרגיש חזק יותר, רענן ונכון לקרב. אני חזק, אמר לעצמו והחליט לצאת ולתת למזל לפגוש אותו. בפירוש לא היה לו את מי לפגוש בתל אביב, או למי לחייג, חברים ממש אין לו, כל אלה שמספרי הטלפונים שלהם בכיסו אינם מסוגלים לתרום לו, החליט ללכת לטיילת על שפת הים. היום היה בהיר, השמש הציפה את הרחובות ואת הבתים, היה פברואר, אבל יבש ולא קר, המעיל החדש חימם אותו והגן עליו מפני הרוח, הוא הלך בשלום עליכם, חצה את רחוב הירקון והים נגלה לעיניו אפור, זועף ומתרסק בקצף על שוברי הגלים. הטיילת הייתה עדיין ריקה. הרבה כיסאות פלסטיק לבנים מפוזרים לאורכה, אך איש לא יושב עליהם. רק פה ושם נראה מישהו מתעמל או רץ לבדו על החול ליד שפת המים. הוא הרגיש פתאום יפה ובריא, נהנה ללכת לאיטו על הטיילת, להסתכל בנוף ולשאוף לתוכו את אויר הים, את הכחול של המים, את הצהוב של החול, את צבע העננים בשמים שמשקיפים על בתי הקפה שהתחילו להיפתח, נשם עמוק וחייך מרוצה מעצמו. בידו היה ספר השירים הראשון שלו, שיצא לאור לפני כעשרים שנה, והוא פתח כדי לתקן בו את אחד הפסוקים הסוררים: "סנטו בי נערות/ על כי דלותי ככה./ אמן, אני אומר. אמן כי דל אני/"... מאז שהספר יצא הוא עסוק בתיקון המשפט הזה, הספר נשכח, אבל הוא עדיין מנסה לתקן וגם עכשיו היה הופך בו, כשהרגיש שמישהי הולכת לצידו. כשפנה לעברה הוא ראה אישה כבת ארבעים, שער שחור גולש על כתפיה, עיניה שחורות וגדולות מהרגיל וגם שמלתה שחורה. היא הזכירה לו משוררת ידועה, אבל היא רק דומה לה, שכן המשוררת הידועה מתה לפני שנה. האישה הלכה לצידו כאילו שייכת אליו. -אתה תייר? שאלה באנגלית. - לא, הוא ענה קצרות, -מאיפה אתה? -מפה, מתל אביב, אמר בקצרה. -ואת? -אני מגורדון. פינת בן יהודה, היא אמרה בעברית והצביעה לכיוון הרחוב... אני משוררת, היא אמרה לו בלי שהוא שאל למקצועה ואתה? רצה לקצר ואמר לה: - גם אני. והמשיך הלאה לדרכו בצעדים מהירים כשהוא, מרמז שהוא עסוק בספר. הוא היה עייף ולא ערוך לפגישות למרות שחיפש אותן, אבל הוא חיכה לפגישות גדולות, קצת פלאיות, אפילו נסיות, לא לפגישות קטנות עם אישה פשוטה שמחזרת אחריך בטיילת ושואלת אותך אם אתה תייר. הוא זרז את צעדיו וחש שהיא נשארה מאחור, ושקע בקטע השיר שהטריד אותו, כשהוא סופג את חום השמש לתוכו. כשהגיע ליד המזרקה, הרים שוב את עיניו, והביט על תל אביב, על הים, בנין האופרה, הדולפינריום, נשם עמוקות וחש שצעדיו קלים יותר ושגופו גמיש וצעיר יותר. מה שמעיל חדש עושה לבן אדם! אמר לעצמו, הסתובב וחזר למסלול שכבר עשה. באמצע הדרך האישה שוב עמדה מולו: - מה שמך? היא שאלה. לא ידע אם הוא צריך לענות לה. רצה לעבור על פניה ולהמשיך בטיולו, אבל לא רצה לפגוע בה, וזרק את השם הראשון שעלה בראשו: פנחס שדה. לשמע השם נפתחו לה עיניים גדולות ואור כיסה את פניה. המילים פנחס שדה שינו לה כמו בקסם את הפנים והיא הפכה בבת אחת ליפה, מפתה ומוזרה, "אסקידנייס זה שסק", היא לחשה וחזרה על המילים, "אסקידנייס זה שסק", כאילו היתה חוזרת על סיסמת קסמים לפתוח דלת לאוצר עלום. נס! זה נס! היא אמרה, את כל נעורי ביליתי איתך. סגדתי לך. אתה היית אדוני. מלכי. איזה מזל קורה לי היום! כל חיי חלמתי על הפגישה הזאת, אבל כל חיי היו לי רק פגישות קטנות עם אנשים קטנים והנה! פנחס שדה! בודאי פנחס שדה! איך לא זיהיתי אותך מיד! היא הושיטה יד לנגוע בו, אבל הוא נרתע. מה? הוא חשב, היא באמת? או עושה את עצמה? הרי פנחס שדה מת לפני עשר שנים ואיך היא לא יודעת, אם היא סופרת? כול אחד יודע. התקשורת עסקה בזה שבועות. אבל היא המשיכה בלי לשים לב אליו: ... כל כך השפעת עלי... בשבילך עזבתי את הלימודים ולא היגעתי יותר לבית הספר... מה שהיה בספר שלך היה גדול מהכל... הוא רצה לעצור את שטף דיבורה ולהגיד לה שהיא טועה, שלא רק שהוא לא פנחס שדה, אלא שפנחס שדה מת לפני עשור... אבל למה הוא בחר דווקא את השם פנחס שדה? הוא לא יודע. סתם. מקרה. כעס על החיים שלו? חוסר המוצא? לא התכוון לכלום. באמת לכלום. השם ניתז מפיו מאליו: פנחס שדה. אבל איך היא אומרת שהיא מזהה אותו, ואיך זה שהיא לא שמעה שמת? אולי היא לא היתה בארץ? אולי היא כמוהו מסוגרת בחדר וכותבת ובחוץ שוררת אפילה? אבל הוא לא עצר אותה ולא תיקן, כשהיא המשיכה לשאול אותו, מה הוא עושה עכשיו, מה הוא כותב, אם יש לו קצת זמן בשבילה, מתנצלת אם היא מפריעה לו, וכששאלה אם יוכל להקדיש לה זמן לפגישה, שהוא יכול לקבוע לה מועד מתי שרק יוכל ויתפנה, הוא ענה לה בחיוב. נתנה לו את מספר הטלפון שלה והוא נתן לה את כתובתו. בחדר העבודה שלו הוא ישב מול הדף שבמכונת הכתיבה הישנה, מנסה לתקן את אותו משפט סורר, לוגם מכוס קפה ומפעם לפעם קם מביט דרך החלון החוצה כמחכה למישהו. כמה ספרים מפוזרים על שולחן העבודה: "החיים כמשל", "מות אבימלך ועליתו השמימה", "משא דומה" ועוד. גם תמונה של פנחס שדה עומדת שם, אך קשה לדעת אם היא עומדת שם מאז ומתמיד, או היא רק הונחה לאחרונה. היא דומה לו, אך לא באופן שלם. הוא מביט בה ומנסה לשנות משהו בפניו, לסלק קמט כלשהו, כדי שידמה לה יותר. צלצול בדלת והוא ניגש ופותח. מולו היא עומדת לבושה לבן עם ספר ביד ועיניים צוחקות כמבקשת רשות להיכנס. -תיכנסי, בבקשה, הוא אומר לה. -אני מקווה שלא הפרעתי לך בעבודה, היא אמרה בעודה פוסעת לחדר. -קפה או תה? הוא שואל. -מה שאתה שותה, היא עונה לו. -סוכר? הוא שואל. -שלוש, היא עונה והוא הולך למטבחון המאולתר, מכין לה קפה ומביא. היא פתחה את הספר שהביאה עימה "משא דומה" והתחילה לקרוא בקול מתוק: "סנטו בי נערות/ על כי דלותי ככה./ אמן, אני אומר. אמן כי דל אני/"... במשך שעות הם ישבו זה ליד זה, קוראים זה לזה קטעים מהספר ומעירים זה לזה. היא שולפת מכיסה בקבוק משקה קטן, מוזגת לו ולה, הם לוגמים באיטיות, מביטים זה על זה ארוכות, ידו צונחת על כתפיה והיא מפנה את פניה אליו, שפתיו נוגעות בשפתיה שעדיין לוחשות שירה והם נשכבים על הרצפה בסערה. כשהוא מתעורר החדר מוצף זהב, אבל היא איננה. הוא מוצא פתק על השולחן שבו היא מודה לו ומחכה לטלפון. הוא מחכך בעיניו, מסתכל על הספרים הפתוחים ועל התמונה של פנחס שדה וחושב אם זה היה פייר ששיקר לה. הרי פנחס שדה בכלל מת והנה היא שכבה איתו וחשבה שהיא שוכבת עם פנחס שדה. מצד שני. אולי היא רק עשתה את עצמה. אישה בודדת, רצתה אותו, הסכימה לשחק את המשחק שלו. לא שהיא לא ידעה. כולם שמעו על מותו של הסופר. היא שכבה איתו. לא עם פנחס שדה. הוא החליט לצלצל אליה. -תודה על הלילה, הוא אמר לה, -תודה לך, היא אמרה . -אני רק רוצה להתנצל... הוא לחש במבוכה לשפופרת. -להתנצל? על מה? -שלא אמרתי לך את שמי. -כן, אמרת לי. - אז זה בדיוק שלא. -אתה לא פנחס שדה? -הוא מת לפני עשור... - תשמע, היא קטעה אותו. נדבר על זה אצלי. לא בטלפון. כשהגיע הוא לא הספיק להגיד לה כלום, כי מיד כשפתחה את הדלת הם עטו זה על זה, היא משכה אותו למיטה הרחבה, עליה צנחו וטרפו זה את זה. אז, בין גניחה לגניחה, הוא לחש: -...את יודעת..., שאת אפילו לא אמרת לי את שמך. -לא שאלת, היא ענתה. -אני שואל עכשיו. מה שמך? - יונה וולך, היא אמרה. הוא התרומם מגחך: -את צוחקת? כן, זאת אני. - יונה וולך מתה לפני שנה. - אתה צוחק? היא קפצה מהמיטה ערומה עם השיער השחור שמכסה את כל גופה, הורידה ספר מהמדף והביאה לו. על הכריכה היתה תמונה שלה בשחור לבן והשם: יונה וולך. -אני לא דומה לה? היא פתחה את הספר והתחילה לקרוא: תן למילים שלי לעשות בך/ תן להם היה חופשי/ אלו תעשינה בך כרצונן/ עושות צורות מחדש בדבר/ תעשינה בדבר שלך/...-כן, זה יונה וולך, הוא אמר, אבל היא מתה לפני שנה.- גם עליך אתה אומר אותו דבר. פנחס שדה מת לפני עשור. אתה לא רוצה להיות פנחס שדה, אז אל תהיה. אבל אני יונה וולך.... -איך את יודעת שאני פנחס שדה? - "אסקידנייס זה שסק", היא אמרה. אם אתה לא, אז מי כן? השירה שלך. האהבה שלך. היופי שלך. -אבל פנחס שדה מת ואני לא. את יכולה להרגיש שאני לא. אני חי. - מי אמר לך שאתה מת? אם פנחס שדה מת, גם יונה וולך מתה, אל תתעקש. בטח שאתה חי! בוא! בוא כבר! בוא אלי! הוא הבין שאין טעם להמשיך להתווכח, שחבל על הזמן, גהר עליה ושאב אותה בכוח לתוכו כשהיא גונחת וממלמלת: ...תת הכרה נפתחת כמו מניפה / עדיין היא סוס כהה עדיין לא לבנה/ המוח צף בי כמו על מים, שושנה לבנה/...

UN ROI MAROCAIN in AMAZON

http://www.amazon.com/dp/B00AXGTU1G#_

--
Hi,

Mon livre "UN ROI MAROCAIN" est maintenant en vente comme Ebook en AMAZON.

Le link est:

http://www.amazon.com/dp/B00AXGTU1G#_

AMAZON permet de lire le livre sans frais au cours des 5 prochains jours. Veuillez le lire, l'aimer, cliquer "Like" et écrire quelques mots.

"UN ROI MAROCAIN" est une piece de theatre qui a recue le "Prix Lieber de la dramaturgie juive classique" de la part de l'Universte de Tel aviv, et aussi l'llocation d'encouragement du film israelien de la part du Ministre de la culture. "UN ROI MAROCAIN" a ete montee au Theatre national HABIMA a Tel Aviv et aussi a Paris et a Montreal.

Synopsis

Le Messie rode quelque part, aux alentours du village ou dans ses rues- telle est la rumeur qui se propage un beau jour parmi les juifs de Sefrou, une bourgade marocain.

Les poetes de la ville, qui gardent precieusement le secret, montent sur les toits pour enforcher un nuage qui les transportera a traver l'espace jusqu'a Jerusalem. Si le Messie est dans la ville- on peut voler sur un nuage- dit une vielle croyance- les poetes retombent et s'ecrasent au sol.

La question de savoir si le Messie est la et comment le reconnaitre devient une question de vie et de mort pour la communaute toute entiere.
Si l'on identifie le Messie l'epidemie s'arretra.

Un tournant brutal a lieu lorsque le dernier poete de la ville, Yonatan, soupconne qu'il est lui meme le Messie et s'engage a le prouver en s'envolant.

L'epidemie reprend de plus belle. Des Messies en grand nombre sautent des toits et meurent.

Le rabbin et le bedeau tentent de lutter contre le nouveau fleau, mais celui-ci les emporte.
Eux non plus ne peuvent lui echapper. et on les surprend sur les toits en train d'essayer de voler.

Est ce que Yonatan est le Messie? Est ce qu'il volera?
Est ce qu'on va trouver le messie avant la disparition de toute la ville?
Est ce que la ville va s'onvoler ou s'ecraser?

http://www.amazon.com/dp/B00AXGTU1G#_


Amitie

Gabriel Bensimhon

A WOMAN WITH THREE BREASTS- Women in the Cinema of Federico FELLINI

Hi, My book "A WOMAN WITH THREE BREASTS"- Women in the Cinema of Federico Fellini" is now in sale as Ebook at AMAZON. The link is:http://www.amazon.com/dp/B00AWLDK8G AMAZON permits to read it free of charge within the next 5 days. Please be kind to read, love it, click "Like", and write some lovely words. Synopsis: "As you know Federico loves monumental and abundant women, but just because I'm so small and thin I could slip through the live sculptures, hiding as Gelsomina, Cabiria, Julietta, Ginger, enjoying my revenge on him "- In these words Giulietta Massina, Fellini's wife and lover, describes her relationship with Federico Fellini, the man who shaped her as his first female icon - a clown and a little Roman prostitute - in the collection of the giant and colorful women which fill his films. Those who followed: Anita Ekberg, Claudia Cardinale, Sandra Milo, Magali Noel, Arlette Savuage, Edra Gal ("La Saraghina"), Maria Antonietta Belucci ("La Tabaccaia"), Sandy Allan ("The Giant"), Berenice Staggers ("The Feminist"), Marisa Tomari and others are shaping a magic world of women who are a wild work of oriental fantasy, unlike anything to be found in the real world, not also in art, but only in the dreams and films of the Italian painter and director Federico Fellini. In "A Woman with Three Breasts" Gabriel Bensimhon presents the colorful and mythical women Fellini invented over fifty years of work and which he placed in the center of his films like "La Strada", "La Dolce Vita", "8 1/2", "Amarcord", "The City of Women", "Casanova", "The Voice of the Moon". "A woman with three breasts" is written in an intimate and personal style by a poet who is also a filmmaker and whose love to Fellini makes this book a book of poetry. http://www.amazon.com/dp/B00AWLDK8G SINCERELY Gabriel Bensimhon

"Le jardin des delices marocains- Histoires d'amour"

Hi, Mon livre "Le jardin des delices marocains- Histoires d'amour" est maintenant en vente comme Ebook en AMAZON. Le link est: http://www.amazon.com/dp/B00AVYSZXO AMAZON permet de lire le livre sans frais au cours des 5 prochains jours. Veuillez avoir l'amabilité de lire, aimer, cliquer "Like" et écrire quelques mots. "Le jardin des delices marocains- Histoires d'amour" est une collection d'histoires d'amour. Plupart d'entre eux d'un "Shteitl" Juif au Maroc, qui a vécu parmi les arabes pendant deux mille ans. Les histoires d'amour donnent une image du monde érotique et de la femme orientale dans la société religieuse de l'Afrique du Nord. La femme marocaine, juive ou musulmane, vit sous un siège de règles religieuses, mais elle retrouve sa façon de s'exprimer non seulement par la cuisine. "Le jardin des delices marocains" est un livre de passion, un voyage érotique d'un écrivain israélo - Marocain au Maroc à travers son histoire, sa culture et son esprit. Il est aussi une passion envers le Maroc comme une femme. C'est une collection charmant où mille et une nuits, se rencontrent avec les nuits juives et Occidentals tout ensemble. http://www.amazon.com/dp/B00AVYSZXO Amitie Gabriel Bensimhon

"A MOROCCAN KING" in AMAZON

Hi, Dear My book "A MOROCCAN KING" is now in sale as Ebook at AMAZON . The link is:http://www.amazon.com/dp/B00AU27ADS MOROCCAN KING, is a play in three acts. Won the Tel Aviv University Award, the LIEBER AWARD FOR CLASSICAL JEWISH DRAMA, was produced in HABIMA, the Israeli National Theatre and in other Jewish Theatres in Montreal, Paris and Casablanca. AMAZON permits to read it free of charge within the next 5 days. Please be kind to read, love it, click "Like", and write some lovely words. The story: “Somewhere in the neighborhood, a Messiah is wondering around- somewhere, maybe even in town”. - This rumor is spread one day in the Jewish community of SEFROU. According to the Jewish cabbalistic faith when Messiah will be among us it will be possible for everyman to go to Jerusalem upon a cloud. The town’s poets, who hear these mysterious rumors climb on the roofs and try to “catch a cloud” to travel to Jerusalem. Yet when they try- they fall to the ground and crash. The town’s fathers try to stop this suicide plague, but in vain. The question of whether the Messiah exists and how can he be found turns into a matter of life and death for the whole community... Will the Messiah appear in SEFROU before the whole town vanishes? Will the town take off or will it crash? Read The full Story in the play "A MOROCCAN KING" http://www.amazon.com/dp/B00AU27ADS SINCERELY Gabriel Bensimhon

"The Garden of Moroccan Delights- Moroccan Jewish Love Stories"

< Hi, Dear My book "The Garden of Moroccan Delights- Moroccan Jewish Love Stories" is now in sale as Ebook at AMAZON. The link is: http://www.amazon.com/dp/B00ATRFMAW AMAZON permits to read it free of charge within the next 5 days. Please be kind to read, love it, click "Like", and write some lovely words "The Garden of Moroccan Delights" is a collection of short stories. Love stories. Most of them from a Jewish Shteitl in Morocco that lived two thousand years among Arabs. The love stories give an image of the erotic world and of the oriental woman in the religious society of North Africa. The Moroccan woman, weather Jewish or Muslim, lives under a siege of religious rules and laws of her veil and house, but she finds her way to express herself not only through the kitchen. The Garden of Moroccan Delights is greatly a book of passion, an erotic voyage of an Israeli- Moroccan writer into Morocco through its history, culture and spirit, and a strong passion towards Morocco as a woman. It is a charming collection in which Arabian Nights, Jewish Nights and Occidental Nights Meet together. Most of the stories were translated to Arabic by Prof. Mohamed Elmedlaoui from The University of Rabat under the name: "Ya elghdia Belkamoun Ya eragea Bezatar" Sincerely Gabriel Bensimhon

Walking upon the Waterr- in AMAZON

Walking upon the Water My book "Walking upon the Water" is now in sale as Ebook at AMAZON. The link is http://www.amazon.com/dp/B00ARUDM80 AMAZON permits to read it free of charge within the next 5 days. Please be kind to read, love it, click "Like", and write some lovely words. Walking upon the Water is a story about Sefrou, a Jewish Shteitl in Morocco that lived two thousand years among Arabs with a dream of a mythological deliverance and homecoming To Jerusalem and the realization of the dream when the Messiah Came and took them to Israel. The Novel is constructed as series of short stories that describe their great sea adventure, that give a panorama of an almost mythical Exodus From an old small "Shteitl" dominated by old Rabbinic figures to Jerusalem and Haifa of 1948 with new and mythical characters as Herzl and Ben Guorion. It is a beautiful and charming Odyssey, style Arabian Nights, of an old Jewish tribe to an old homeland. It is a colorful fresco of a Moroccan Jewish small village, a short time before leaving their birth place and a short time after arriving to their old new state ("Altneuland"), The Jews' State of Israel. Gabriel Bensimhon http://www.amazon.com/dp/B00ARUDM80