עמיר פרץ והזיוף הגדול של הטלויזיה

פרץ עמיר והזיוף הגדול של הטלוויזיה גבריאל בן שמחון פלא לא יאומן קרה לי בערב שבת בשמונה. אם הייתי רואה את זה בסרט לא הייתי מאמין. דמות מוכרת וחשובה הופיעה באותה שעה בשני ערוצים שונים של הטלוויזיה מול מראיינים שונים בו זמנית. היא דיברה וענתה לשאלות המראיינים באותה שעה ממש גם בערוץ אחד וגם בערוץ 22. זה לא היה אלוהים, אלא עמיר פרץ . זה היה אחרי השבוע הנורא בו מנהיגים, ומי שחושבים עצמם לכאלה, בגדו באמונותיהם ובמפלגותיהם וקפצו ממקום למקום כדי לתפוס כסא פנוי לכנסת לפני שמישהו מחבריהם יקדים אותם. כל השבוע התנהל נגד עינינו קרקס ענקי של, לכאורה, אנשי כבוד, שהחליפו אמונות לפי הזמנה. ההפתעה הגדולה מכולן היתה, כמובן, זאת של עמיר פרץ, שקפץ כמו לוליין מאומן קפיצת מוות של הרגע האחרון מעגלה לעגלה והוציא אצבע משולשת לכולם. זה היה בלתי צפוי לגמרי, כי מדובר, כביכול במי שייצג את ערכי העבודה, היה מזוהה עם העבודה, עמד בראש העבודה, ידע לסלק את ראשי העבודה שהיו לפניו, את שמעון פרס ואת אהוד ברק, כדי לתפוס את מקומם ולהביא, לדעתו, את המרפא לפגעי החברה. כעולה ממרוקו וכתושב שדרות הוא היה, כך האמין, המנהיג שלחם למען ערי הפיתוח, למען השכונות שגם הצביעו בעדו וקידמו אותו בסולם הפוליטי, אלה שאת דגלם נשא, עד שהחליף אותו לתדהמת הכל בדגל הביטחון בממשלה של אולמרט. השבוע הוא שוב ערק וקפץ מהמפלגה שלו למפלגה שדוגלת באמונות אחירות. הוא בגד בערכים ובאמונות שלו, בגד בקהל מצביעיו, בחברים שבחרו בו ונבחרו בעזרתו בפריימריס. לכולם הוא היה סוג של יהודה איש קריות. הבגידה שלו היתה כואבת במיוחד מפני שהוא נראה כמי שרצה להידמות לבן גוריון, בגין או הרצל, כאילו אמר לתלמידי בית הספר: כשתכתבו חיבור על מנהיגות ומנהיגים זיכרו אותי כמודל ודוגמה. אכן, מעתה כשמנהיגים יופיעו לנגד עינינו עם הבעת הפנים של מכובדות וידברו גבוהה גבוהה על ערכים ואמונה, על דאגה לחברה, למדינה, נאמין להם במידה שהם האמינו לערכים ולאמונות שלהם. נזכור להם את הבושה, חוסר האמינות, את משחק הכסאות והרדיפה אחרי הכיסא. כשיזכירו את השמות לבני, שטרית, מופז, מצנע, שי, שטרן, פרץ, וכו' וכו' נזכור מה זה כבוד ודבקות בערכים. כשנראה אותם בטלוויזיה, נסגור אותה או נשב מולה בהרגשה של גועל. לכן בשמונה בערב כשראיתי אותו בו זמנית בשני הערוצים, הרגשתי שהנה לעיני מתרחשת תופעה אלוהית. הנה סוף סוף הטלוויזיה גילתה פטנט אלוהי חדש, לראיין אדם אחד בכל הערוצים בו זמנית על ידי עיתונאים שונים, כדי להוקיע אותו מול פני האומה כולה. הנה הטלוויזיה עומדת לערוך משפט פומבי לאיש שערק. סוף סוף הטלוויזיה באה לטהר לנקות, למרק, להוקיע... הייתה זאת הזדמנות לשני הערוצים לתת דרמה אמיתית, לעמת אדם מול פשעו ולראות אותו מתמודד. לתת שיעור חינוך נהדר לצופים בשאלות ערכי יסוד. מה זה, אידיאולוגיה, אמונה, מוסר, מנהיגות, פוליטיקה, אפילו מה זה טלוויזיה ותקשורת, אבל במקום זה הם העדיפו, כרגיל, תוכנית ריאליטי מבוימת ומזויפת. לא רק שאחת התחנות, לפחות, הציגה ריאיון מוקלט כאילו הוא ריאיון בשידור חי. אלא ששני הערוצים הציגו את האיש כאדם תם וחף מכל חטא. אילו אני הייתי המראיין הייתי שואל אותו, למשל, האם כפי שאתה מסוגל להופיע בו זמנית בשני ערוצים, אתה גם מסוגל לייצג בכנסת שתי מפלגות. או כשאני רואה ושומע אותך בכנסת, האם אני רואה אדם חי או הקלטה ואשליה, זאת היתה הזדמנות לעיתונאים ולטלוויזיה לקנות את עולמם, אבל במקום זה הם ליטפו אותו בשאלות רכות, כמעט חיבקו אותו, לא שאלו אפילו שאלה אחת מביכה, לא איפשרו לו לרגע להסמיק, אפילו לא לגמגם, המראיינים הם שגמגמו והסמיקו הוא חייך, שמר על הבעת פנים מכובדת של מנהיג נאמן וראוי, הטלוויזיה גילתה שוב את פרצופה האמיתי. הם הכשירו את הטריפה, הם נתנו לו חותמת של כשרות. נעדרה משם לא רק הבושה שלו, אלא גם הבושה של הטלוויזיה. כמו שהמרואיין בגד בחבריו ובמפלגתו, גם המראיינים בגדו בצופים שלהם, שיבשו מושגים וערכים, כמוהו שיקרו עיוותו, כיסו, הסתירו, העלימו. אני מניח שמה שעניין אותם זה הכבוד והאגו, שבעצם הבאתו של איש החדשות לריאיון. הם קנו את הריאיון איתו במחיר האמת, תמורת הריאיון שיביא להם רייטינג, הם הבטיחו להיות נחמדים והם אכן העניקו לו ליטופים במקום צליפות מגלב. במקום להיות כלב שמירה של הדמוקרטיה, כלב נובח ונושך, היתה הטלוויזיה סתם כלב רדום ועייף. עמיר פרץ על פי ערוץ 1 ו-22 הוא אדם כשר, ישר, מכובד, נקי, אין לו על מה להתנצל, או לבקש סליחה. הוא לא עשה שום דבר רע, הוא לא אנס ולא הטריד מינית ולא גנב ולא רצח, כמוהו יש רבים. וראה לבני, מופז, מצנע, שטרית, שי, שטרן וכו' וכו', כל אלה שהצליחו להתגנב בתרגילי מוסר אקרובאטיים מדהימים לכנסת. הריאיון המזויף של עמיר פרץ לא רק מעיד על הזיוף בפוליטיקה ובטלוויזיה, אלא גם מעמיד בסימן שאלה את אמינות העיתונות והעיתונאים שעתידים להציף בשפע את הכנסת הבאה.