יום שישי, 7 במרץ 2008

מישהו קורא לעזרה

מאת: גבריאל בן שמחון

אחת לשבוע אני עולה מאומיברסיטת תל אביב לירושלים לתת שיעור בביה"ס לקולנוע "מעלה", ואני מנצל את ההזדמנות לעשות סיור בעיר העתיקה ומסיים בכותל. תמיד הוא מלא המולה, מצלימות מתקתקות, המון קולות ושפות. עכשיו, בשלוש בלילה הדממה מוחלטת. רק אני והוא בארבע עיניים והכוכבים מלמעלה. עכשיו מול העוצמה השותקת שלו יכולתי לראות שוב את אותו כותל קטן, דו מימדי וסמלי עם שלושה ברושים מעליו, שהיה מצויר על קיר ביתנו במרוקו. הציור שביטא את חלומו הבלתי ניתן למימוש, לכאורה, של אבי להגיע יום אחד לירושלים.
האם יודעים אלה שגרים פה, בבתים ממול, מה זה כשהם פותחים את החלון, והחלום הענקי בן האלפיים נכנס להם ישר לתוך הסלון?
בעוד אני מהרהר מול הכותל, ממש מול העיניים, מופיעה דמות של זקן עם סולם ומטאטא. הוא משעין את הסולם על הכותל, מטפס עליו בזריזות ומתחיל לטאטא את הפתקים מבין החריצים. מי זה? מה פתאום? למה הוא מוריד את הפתקים? אף פעם לא ידעתי מה בדיוק קורה עם הפתקים בכותל.מליוני הנירות והבקשות לאן הם נעלמים? הרי אלפיים שנה של פניות ותחינות יכלו להפוך את קיר האבן הזה לקיר של נייר והינה התשובה. אבל מי האיש? ומה הוא עושה עם הפתקים? ובכלל מי הירשה לו? הזקן על הסולם נראה אורירי, רזה, קליל וזריז מאד ביחס לגילו. עלה וירד בסולם כאילו היה מרחף, שערו הלבן מתבדר ברוח ולא צריך היה הרבה כדי לדמיין שמתחת לטליתו הלבנה הוא מסתיר כנפיים.
בעודי מהרהר, יד טופחת על כתפי. אני מסתובב ומולי עומד שוטר. בפנים חמורות שואל: "מה אתה עושה פה?" "מה אדם עושה בכותל?" השבתי."תעודת זהות!" הוא תבע. היכנסתי את ידי לכיס להוציא את הארנק ואין. זה רגיל אצלי בשעת לחץ. "תתלוה אלי", פקד עלי והתחיל להתקדם לצריף המשטרה. בביתן המזוגג והצר רשם את הפרטים שלי והתחיל לכתוב דו"ח.
"למה אתה משוטט ליד הכותל בשעה כזאת מאוחרת?" ביקש לדעת. בחשש מה סיפרתי לו על הכותל הקטן והנאיבי שאבי היה מצייר על קיר הביית במרוקו. חיוך קל התפשט על פניו הנוקשות, והוא היתודה שזה בדיוק מה שהיה גם בבית שלו בצנעא. יותר מזה. האבא שלו, שנפטר לא מזמן המשיך לצייר את הכותל גם בראש העיין "כאילו לא היגענו". הזקן עם הסולם נראה דרך חלון הזכוכית עם הטלית המכונפת ותנועות המטאטא כאילו ממריא באויר, ואני מצאתי עוז עתה לשאול את השוטר בחיוך: "אז מה? אלוהים לא קורא אותם? "תשמע, ענה השוטר, כשהוא נוגע בכתפי בדרך חברית, אלוהים לא מסתכל עלינו. אני פה עשרים שנה, ושום כלום. קרוב לצלחת כמו שאומרים, אבל הוא לא זורק לך עצם. בלילה אין אף אחד בינינו. אני נמצא איתו אינטימי, כמו שאומרים. לא מתבייש לדבר איתו בקול. מה אני מבקש? לחברי אגד יש נסיעה חינם? לעובדי אל על יש טיסה פעם בשנה? לשוטר הכותל מגיע קצת מזל, לא?! מה לא עשיתי כדי להגיע למקום הזה? ומה אני מבקש בסך הכל? מקום טוב באמצע, כמו שאומרים. לא ראשון אבל למה אחרון? ינקלה עלה בדרגה. לחיים העלו משכורת. צ'יקו יצא לחו"ל מה אני? קיבלתי את עזיזה. חמישה ילדים.שלושה נכדים...
"כתבת פתק?", שאלתי. "אוהו!", ענה, אבל אתה מדבר אל הקיר. הנהג של פרס, שכן שלי, מספר לי, כשהוא רוצה העלאה הוא ניגש ישר לנשיא. אני כמו נהג של אלוהים, לא? אפשר להגיד שומר ראש שלו. מגיע לי משהו קטן ממנו? באים פה מיליונרים עם מצלימות טלויזיה, נשים עם יהלומים כל אחת בגודל אבן של הכותל. אני שואל אותך! הם צריכים כותל? אם היה לי מה שיש להם הייתי מפנה את המקום למישהו אחר. למה לתפוש את התור? ואתה יודע מה הם מבקשים? "אלוהים, עשה שהממשלה הזאת תיפול!" בחמש בבוקר! "איך אתה יודע?" "מה איך אני יודע? אתה צוחק? קח תקרא בעצמך", הוא אומר ושולף מהמגירה שקית ניילון מלאה פתקים. "כשאני לבד בלילה, אני הולך ולוקח לי קצת פתקים משם."אתה?! אני פוער פה בתימהון. השומר של הכותל?" "עזוב אותך משטויות, הוא אומר. למה? מה אתה חושב? הם עולים לשמים? קח. קח. תקרא. והוא דוחף לי לתוך האף ערימה של פתקים מקומטים. "אני מצטער..." אני מגמגם כמה התנצלויות. אני לא..." אך הוא פותח פתק של כספומט וקורא: "שנסראללאה ימות!". מקבלה של רופא שיניים הוא קורא: "שבעלי ייכנס לכנסת". מעל דף של חבר כנסת: "אני רוצה לכבוש את הארמון. להרוג את המלך. לדפוק את האישה!" אבל היו גם בקשות פשוטות: "אלהים תשלח מלאכים לשמור על אילן", "אלוהים, עשה שיבטלו את לוח הכפל", "אבא עזב את אימא. מה יהיה?!", "אני בת 35. גבוהה. אינטליגנטית. עיניים ירוקות. בבקשה שלח לי חתן." ובלויית נשיקת שפתון. וכך הוא המשיך לקרוא לי את צרות העולם. הנה, אמרתי לעצמי. בעוד אני חושב שאכתוב על זה תסריט לסידרת טלויזיה. פה בבקתת השוטר מסתימת דרכן של תפילות בני האדם לאלוהים. "ואלוהים?" שאלתי. "הוא צריך את הפתק?", הוא ענה. תאמין לי! הוא שומע גם כשאנחנו שותקים. "ואתה? בשביל מה אתה צריך את זה?", ביקשתי לדעת. "לקרוא לפני השינה" "לפני השינה?", תמהתי. "אתה רואה את צרות העולם וקצת מתנחם. כמו שאומרים: צרת רבים חצי נחמה. רוצה קצת הביתה?" והוא לוקח ערימה ותוחב לכיסי, כאילו היה נותן לי חבילה של שוקולדים. "קח. קח. זה יעשה לך טוב, תשמע ממני. אל תראה את זה כמו גונב דואר. זה לא שהם מגיעים למעלה. הנה תראה! תראה לאן הם הולכים!" והוא מצביע לכיוון הכותל, שם נראית מדורת אש מרצדת והזקן המכונף עומד כמלאך לידה, מלבה אותה במפל אין סופי של פתקים, כשהצל הגדול שלו נופל על הקיר.
שחר ירושלמי התחיל להפציע, ואיתו צלצול פעמונים וסילסול מואזינים, כשהמדורה כבתה והזקן נעלם. אני והשוטר עמדנו באויר הקריר והיבטנו על הכותל הנקי עכשיו מפתקים שנישא בעקשנות מול עוד יום חדש של הנצח כמו חתיכת טבע, כמו הים מול החלונות בחיפה או תל אביב. הייתי מוקסם מהמראה והשוטר שהרגיש טפח על כתפי ואמר לי: "הוא שלך!" ונעלם בצריפו.
קרבתי אל הכותל, כשהוא נעשה ענקי יותר ויותר עם כל צעד שעשיתי, עד שנגע בשמים. אז נגעתי בו בקצות אצבעותי ובעיניים עצומות. לפתע חשה ידי בפתק.
הזקן, חשבתי לא הקפיד להוריד את כולם. לא התאפקתי ושלפתי את הניר. זאת היתה מפית קטנה של מסעדה ירושלמית בה קראתי בגניבה לאור הכוכבים שתי מלים בכתב יד נשי: "תשמרו עלי!" הרגשתי חוטא, אך שמתי את הפתק כמו גנב בכיסי בהחלטה לחשוב בביית מי כתב, כשידי השמאלית נגעה בפתק אחר. בלי להסס מצאתי את עצמי שולף גם את זה. כשפתחתי את עיני ראיתי על ניר צ'קים בכתב רש"י: "תשמרו עלי". התפלאתי. עצמתי שוב את עיני וכמי שמטיל גורל מיששתי בידי בין החריצים, פקחתי את עיני וקראתי באיטלקית: veglia su di me זה היה כבר יותר מדי.היבטתי סביבי בזהירות לראות אולי מישהו מאחורי גבי מהתל בי. איש לא היה בסביבה. הייתי לגמרי לבד עם הכותל. זה היה מפחידומפליא. התרחקתי לפינה אחרת ונסיתי עוד פתק ורוד שבלט החוצה. אותה קריאה בצרפתית: Protegez moi, לא ידעתי מה לחשוב. מעשה כישוף? תמיד שמתי אני פתקים בכותל. עכשיו אני מקבל פתקים ממנו. משהו מוזר ומפליא קורה לי ואני צוחק ומפחד. התרוצצתי לאורך הכותל חזור ושוב ושלפתי פתקים מכל הפינות. עשרות פתקים. כיסי כבר מלאים פתקים מכל הסוגים. מכל הצבעים. מכל הלשונות. כתבי יד נשיים, גבריים, ילדותיים. בכולם אותה קריאה: "תשמרו עלי." מי כתב? הרי זה יום חדש. והזקן זה עתה ניקה את הכל וזרק למדורה. האם מישהו קורא לעזרה? מי? אולי מישהו מבקש ממך למלא שליחות? שליחות של מי? למי? מי השליח? מי השולח? ואיזה שליחות? ואולי אחיזת עיניים? מי היה הזקן? עובד עיריה או מלאך שהביא פתקים מלמעלה בשעה ששלח אחרים מלמטה? מה קורה לי? באתי לדבר עם הכותל והוא מדבר אלי! לא ידעתי למי לפנות. לדבר עם השוטר? לפנות לראש הממשלה? אולי למכבי אש? החלטתי לכתוב את הדברים בבלוג. כי צריך לעשות משהו. אי אפשר להשאיר את זה כך.

אין תגובות: